|
|
תקציבים לבתי הספר לא נופלים מהשמים, לו בתי הספר שבו לומדים ילדי עירי היו ניזונים מהתקצים הרגילים, ולא הייתה פעילות אינטנסיבית של הרשותת המקומית ושל המנהלים, ומורים עם שאר רוח, לתקציבים מיוחדים, פרויקטים וכיו"ב, היתה המערכת בעירי נראית בדיוק איך שהיא נראית בבתי ספר הערביים. על מנת להגיע לרמת החינוך באזורים היהודיים המבוססים, על הערבים לקפוץ כיתה, אבל ההנהגה שלהם שמה להם יד על הראש כך שלא יכולים לזוז, על מנת לקפוץ כיתה הם חייבים הנהגה אחרת, לא זו המפארת את הגיהאד והשאהיד, אלא זו המפארת את האדם, חייו, איכות חייו, ואותו חלק מתרבותו שאינו דוגל בשחיטת האחר, וזה אין כאן, ההנגה שלהם דואגת שישארו בתחית הסולם כי אם יאכלו מפי עץ הדעת יעיפו את ההנהגה שלהם לכל הרוחות. החברה המבוססת בישראל לא יכולה לנוח על זרי הדפנה, עליה לעקוף את ההנהגה הרשעית ותאבת הממון הזו, ולמצוא את הדרכים לספק את הסחורה ישירות לצרכן, בעיקר בתחום התעסוקה, ומשתהיה תעסוקה רחבה ביישוב הערבי ומשתעלה ההכנסה לנפש, תעלה רמת החיים, אנשים יבינו מי האויב האמיתי שלהם, ורק אז יהיה פתח להתקדמות בכל מערכות החיים ובכללם חינוך, שרות אזרחי/צבאי וכיו"ב. אין פה קיצורי דרך. כל זמן שבראשם יעמודו שמשמיו של הקצב עראפת, כך תמשיך להיראות האוכלוסיה הערבית, עניה, בורה, מובטלת, עם קטל רב של ילדים בתאונות דרכים, ועם כיכוב בהתפלגות העבריינות הפלילית. ואין לכחש שיש כאן גם בעיות נוספות שאינן קשורות רק לסכסוך הישראלי ערבי אלא לכלל ההתנהגויות של הנהגה מקומית בפריפריה, אשר אינה מוכשרת, או אינה מיעדת עצמה די לרווחת הציבור, ומבזבזת את כספי הציבור על שטויות מחד, ואינה מחפשת אחר תקציבים בנרות מאידך.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
איש עצוב
|
|
|