אנגלמן מאותת לכנסת: "הוועדה לביקורת המדינה יכולה להקים ועדת חקירה ל-7 באוקטובר"

אנגלמן תיאר את כהונתו ככזו שנפלה "בתקופה מטורפת" לדבריו - קורונה, משבר כלכלי, מלחמה ומבצע מול אירן – והציג את תפיסת תפקידו: "עם כניסתי לתפקיד קבעתי שאחד התפקידים שלנו הוא להיות הקול לחסרי הקול". הוא הזכיר כי הדוח הראשון שפרסם על מלחמת חרבות ברזל התמקד בתחום בריאות הנפש, כבר בשלב שבו המפונים שוכנו בבתי המלון, והדגיש כי המסקנות רלוונטיות גם כעת.

לדבריו, שורדי השבי ומשפחותיהם אינם מקבלים את המענה שהמדינה אמורה לתת להם. "כולנו חווים את הפרסומים על ההתמודדות הקשה של פדויי השבי. כבר שבועות ארוכים מתבצעים גיוסי המונים עבור חלקם. לפעמים גם המובן מאליו צריך להיאמר. לא ראוי שאלו שנחטפו בשבעה באוקטובר כמו גם משפחות של חללי ופצועי צה"ל יידרשו לגיוס המונים".

המבקר הדגיש כי משרדו עורך בימים אלה ביקורת מקיפה על הטיפול של הממשלה בשבים ובבני משפחותיהם. "בין היתר אנחנו בודקים את מיצוי הזכויות שלהם, את הקצבאות שלהם, את הטיפול הרפואי והנפשי, טיפול מערכת החינוך בילדי משפחות החטופים והיערכות לטיפול בהם בטווח הארוך. המדינה צריכה לעטוף אותם לאורך שנים בהתאם לצרכיהם".

פצועי המלחמה ומשרתי המילואים

לצד החטופים ומשפחותיהם, ציין אנגלמן כי נערכת ביקורת ממוקדת על הטיפול בפצועי המלחמה. "אוכלוסייה נוספת שאנחנו בודקים את הטיפול של המדינה כלפיה היא פצועי המלחמה. אנחנו מקיימים ביקורת על המענה השיקומי של מערכת הבריאות ושל אגף שיקום נכים במשרד הביטחון לפצועי מלחמת חרבות ברזל. בין היתר אנחנו בודקים את השירות שניתן לפצועים, והיבטים מנהליים הנוגעים לשיקום הרפואי שלהם. הם התגייסו כדי להגן על המדינה ועלינו לוודא שגופי המדינה נותנים מענה לצרכיהם".

המבקר הוסיף כי משרדו עומד לפרסם דוחות נוספים על המענה למשרתי המילואים, בדגש על סטודנטים ששילבו שירות ממושך עם לימודים ופרנסה. בכך הוא ממשיך קו ביקורתי כלפי הפער בין ההצהרות על "חיבוק המשרתים" לבין הסיוע בפועל.

מי אחראי על האזרחים בשעת חירום

בהמשך השיחה התייחס אנגלמן לסוגיית האחריות המערכתית לאירועי שבעה באוקטובר ולניהול אזרחים בשעת חירום. הוא הזכיר את דבריו של ראש הממשלה על "היעדר ניהול ממשלתי של אזרחים בשעת חירום", ושאל: "אני שואל את עצמי – אם תהיה רעידת אדמה, מי יהיה גורם בעל אחריות?".

מאחורי השאלה ניצבת ביקורת רוחבית על רמת ההיערכות של המדינה לתרחישי קיצון אזרחיים, לא רק למלחמה. דבריו משתלבים בקו העקבי של דוחות מבקר המדינה בשנים האחרונות, שהצביעו על פערי מוכנות ברשויות, בגופים החירומיים ובתיאום בין משרדי הממשלה.