|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תופעת הפורנוגרפיזציה של השיח כמרכיב אינטגרלי בתרבות זמננו
|
המושג "פורנוגרפיזציה" מציין תהליך כפול: התפשטות חשיבה ופרקטיקה פורנוגרפיים לתחומים שונים בחיי הציבור ובחיי הפרט, ויצירת משמעות פורנוגרפית לדברים שבמקורם אינם קשורים לפורנוגרפיה
|
התהליך של פריצת הפורנוגרפיה אל השיח של המיינסטרים בישראל התחיל בשנות השבעים, שבהן נפתחה "חנות המין" הראשונה, נוסד כתב-עת יוקרתי שפרסם פורנוגרפיה, ועוד. עם ההתפשטות ההמונית של מכשירי הווידאו בראשית שנות השמונים הפך כל בית בישראל חשוף לסרטים פורנוגרפיים. באותו עשור, הניו-ג'ורנליזם שאומץ על-ידי חלקים נרחבים של העיתונות ה"תקנית" אפשר את הפיכתם ל"צהובים". בשנות התשעים התרחב מאוד סחר בנשים לזנות על-ידי הבאתן ארצה ושעבודן. בשנת 2004 פסק בית המשפט העליון לטובת הקרנת ערוצי פורנוגרפיה ברשתות הטלוויזיה המסחריות. כמו-כן אתרי האינטרנט לפורנוגרפיה ולזנות הם מהמבוקשים ביותר, ומספרם נאמד באלפים רבים.
המושג "פורנוגרפיזציה" מציין תהליך כפול: התפשטות חשיבה ופרקטיקה פורנוגרפיים לתחומים שונים בחיי הציבור ובחיי הפרט, ויצירת משמעות פורנוגרפית לדברים שבמקורם אינם קשורים לפורנוגרפיה. נראה שאת המושג "פורנוגרפיזציה" טבעתי אני לראשונה, במסגרת מאמר ביקורת (עילם, 1993) על ההצגה "משחקים בחצר האחורית" מאת עדנה מזי"א, ובבימוי עודד קוטלר. במאמר טענתי שבהצגה זו מתקיימת פורנוגרפיזציה של אונס, והבאתי לדוגמה כרזה שהתנוססה על הבמה ובה כתוב "אל תשליכוני לעת זקפה" (על משקל "אל תשליכונו לעת זקנה").
בהרצאה אציג את תהליך הפורנוגרפיזציה של השיח בישראל - הן מבחינת תכנים והן מבחינת דרכי ההבעה והביטוי - המצוי בכל פינה בחיים הציבוריים, החל ממגוון אמצעי התקשורת ההמוניים, וכלה בתחומים של עשייה חברתית, פוליטית, כלכלית ותרבותית. אציג תסמינים שונים המעידים על פורנוגרפיזציה של שדה השיח בישראל וגם בעולם, החל מדימויי גוף וכלה בשיווק של מוצרי צריכה, ואנתח אסטרטגיות שונות המופעלות בתהליך זה. נקודת המוצא לגבי אסטרטגיות לשוניות היא מאמר של ריי לנגטון וקרוליין ווסט (Langton & West, 1999).
במסקנות שאציג אעמוד על ההשלכות שיש לתהליך הפורנוגרפיזציה של השיח על השיפוט המוסרי ועל גבולות האתיקה, וכנגד תהליך זה אציב שיח אתי שמקורו בתפיסת עולם פמיניסטית.
|
|
- עילם, אסתר (1993). "אונס הוא לא משחק – ההצגה "משחקים בחצר האחורית", ביקורת של פמיניסטית". מוסף כל העיר, 19.8.1993.
- Langton, Rae & Caroline West (1999). In: A Pornographic Language Game, essay 3, scorekeeping. Australian Journal of Philosophy 77, pp. 303-319 (Reprinted: Langton, Sexual Solipsism).
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
04/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
04/02/2009
|
|
ד"ר אסתר עילם
|
|
תופעת הפורנוגרפיזציה של השיח כמרכיב אינטגרלי בתרבות זמננו
|
|
|
הנשים החרדיות מקפידות לא רק על לבוש צנוע אלא גם על שפה צנועה (אוריין, 1997). הן משתמשות בלשון צנועה הן כדי להבהיר את הגבולות בינן לבין החברה הישראלית-חילונית הסובבת (סיון, 1991), והן כדי להגדיר את הגבולות הפנים קהילתיים של החברה החרדית (Baumel, 2006).
|
|
|
|
|
רפורט הוא מונח המבטא "כימיה" בין אנשים, ותחושה של הרמוניה ותיאום באינטראקציה ביניהם. לרפורט נמצאה השפעה ניכרת על איכות האינטראקציה הבין-אישית; בחקר המשא-ומתן נמצא כי הוא מסייע להגיע להסכם, קשור להגדלת הרווח המשותף של הנושאים ונותנים ומעלה את שביעות רצונם (Moore et al., 1999; Thompson & Nadler, 2002). מתוך ההתנהגויות המייצרות רפורט ומבטאות אותו, נחקרו רק התנהגויות לא מילוליות. ה"רפורט המילולי" הוא לפיכך משתנה חדשני בפסיכולוגיה חברתית המבטא את ההתנהגויות המילוליות שיוצרות את הרפורט, ונחקר לראשונה במחלקה לפסיכולוגיה בבר-אילן, בהקשר של משא-ומתן.
|
|
|
|
|
במאה ה-19 הלך והתגבש אחד המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית המודרנית: מיתוס הילדוּת או מיתוס "הילד והגן". ראשיתו בתפיסות חינוך חדשניות (רוסו, פרובל), שמתחו זיקה בין ילד-טבע-גן, ואחריתו בסיפור הגמוני, כובש, גברי ואבסולוטי, שנבנה סביב מטפורה טעונה כ"גן עדן", שפרטה על נימי מטען אסוציאטיבי מן המוכן, שהיה מצוי במורשת התרבות המערבית. נקודת המבט המדומיינת שיוחסה לילד, נוכסה בידי הרומנטיקנים (וורדסוורת, שילר) ותנועות השחרור הלאומיות, שתרגמו "גן" ו"טבע" לטריטוריה ולמולדת, ונדרשו למיתוס "הילד והגן", עת שקשרו את הילדות לרתמת הלאומיות ושחו בדימויי לידה, אדמה וילִידים אוטוכטוניים וגיבורים (משיח, 2000).
|
|
|
|
|
המפגש בין הזהות הלאומית לזו המגדרית מייצר שורה שלמה של יחסי כוח: הכפפה, שעבוד, סירוס, אבל גם מאבק, התמרדות וחתרנות. כפי שמציע פוקו, בדיון על המיניות, שדות שיח שונים ובכלל זה גם השיח הלאומי, מקדמים יחסי כוח המאפשרים בתורם ייצור שדות שיח נוספים. בהקשר הלאומי הופכת הזהות המגדרית לאתר של כוח ומאבק הסובבים לעתים קרובות סביב הצורך בשימור מאפייניה המסורתיים. יחסים אלו נכונים כמובן גם במסגרת הסיפור הציוני שתבע, כפי שהראה לאחרונה מיכאל גלוזמן, לשקם את הגבריות היהודית הפגומה.
|
|
|
|
|
הביקורת הפמיניסטית על המדיה מרבה לבקר את אופן הייצוג של נשים בעיתונות בכלל ובעיתוני הנשים בפרט. ביקורת זו מדגישה שהייצוג של נשים הנו סטריאוטיפי, מאחר שהוא מייחד אותן למרחב הפרטי ומתמקד בתפקידיהן המסורתיים - אם, רעיה ועקרת-בית (Byerly & Ross, 2006). עיתון הכלכלה הישראלי לנשים ליידי גלובס מאפשר לבחון דווקא את הייצוג של האישה "האחרת", האישה במרחב הציבורי, בעולם הגברים, המכונה "אשת עסקים" או "אשת קריירה".
|
|
|
|
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
![[צילום: יוסי זמיר, פלאש 90]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWSY20dad2521b1b6648d98072e493afbc574f.jpg)
