מאחורי ההתרסה של טראמפ יש משנה משפטית-חוקתית סדורה

האוריגינליזם טוען שכדי לפרש את החוקה, על השופטים להביט אחורה, להביא בחשבון את התערובת של הטקסט, המשמעות והכוונה, ולעיתים להתחשב גם בהיסטוריה ובמסורת. ניתן לחלק קבוצה זו לשני מחנות. האחד, "הלמדנים", רואה את האוריגינליזם כמטרה בפני עצמה וילך אחריו בדבקות. השני, "החיילים", רואה בו כלי להטיית המשפט ימינה בנושאים כמו איכות הסביבה, ההפלות והפיקוח על נשק. "הלמדנים" רוצים להבין את החוקה; "החיילים" רוצים תוצאות.

"החיילים" נבגדו בידי השופט השמרן ניל גורסץ', אשר בשנת 2020 כתב את דעת הרוב בפסק דין שאסר להפלות עובדים בשל נטייה מינית או זהות מגדרית. פסק דין זה "מסמן את סופה של התנועה המשפטית השמרנית", טען הסנאטור הרפובליקני ג'וש האולי וקרא ל"התחלה חדשה". פסק דין זה בא במקביל לתנועת Black Lives Matter ולקורונה, אשר גרמו לימין להאמין שהמאבק נגד הערכים הפרוגרסיביים הוא לא פחות מאשר על עתידה של הציביליזציה המערבית, מסביר הטיימס.

היה זה טיעון מוכר לרבים מתומכיו האדוקים ביותר של טראמפ. במשך שנים הם השוו את הדמוקרטים לאויביה החיצוניים של ארה"ב, בעוד את טראמפ הם תיארו – בצחוק למחצה – כ"אל וקיסר" וכמי שמגלם את היתרונות של מונרכיה. אבל היה צורך בתגובה בעשור הנוכחי נגד ה-"wokeness" (הכינוי בימין לליברליזם קיצוני) כדי שתפיסות אלו יהפכו לזרם המרכזי. מה שהיה חסר הוא תיאוריית-על, אשר תיצור קשר בין התסכול התרבותי הגובר לבין החוקה.

כך נכנס לתמונה ורמאול, במאמר שפרסם בשיא הקורונה. מאמרו הציע את מה שכינה "חוקתיות לטובת הכלל": עתיד בו טובת הציבור משתלבת בחוק הכתוב וגם חורגת ממנו. "שלטון חזק למען השגת טובת הכלל הוא לגיטימי לגמרי", הוסיף. המאמר עורר תגובות נזעמות הן מצד האורגילינסטים והן מצד השמרנים של עידן רונלד רייגן. התיאוריות הללו הן "בלתי אמריקניות" ומעודדות עריצות, טען בעל הטור הנודע ג'ורג' וויל. כותב אחר האשים את ורמאול, שהוא נהנה להרגיז את הליברלים בהעלאת רעיונות כמעט אסורים.

אבל גם מבקריה של גישה זו חייבים להודות, שהקונגרס ובתי המשפט העניקו כוח רב לנשיאות. הקונגרס למעשה ויתר על סמכותו החוקתית להכריז מלחמה, ואילו אשתקד נתן בית המשפט העליון לנשיא חסינות מוחלטת על מעשיו במסגרת תפקידו. האפשרות שנשיאות קיסרית תזכה לאשרור-בפועל מאיימת על הפרדת הרשויות, וגם מעלה שאלה קשה: האם ארה"ב באמת רוצה הפרדה כזאת, כאשר שתיים מהרשויות ויתרו על כל כך הרבה מכוחן?

בשנת 2022 טען ורמאול, כי "במידה רבה החוק הוא מה שהנשיא וגופי הממשלה אומרים מה שהוא", וכי כוחו של הנשיא "דומה למדי לכוח שהיה בידי [הקיסר הרומאי] אוגוסטוס ויורשיו". העם הרומאי נתן להם כוחות אלה כדי להחליף את השלטון הרקוב, אשר שירת רק את האליטה השלטת, הוסיף.

דעתו של ורמאול תוספת לה אחיזה בכמה מפינות מערכת המשפט, במיוחד בקרב השופטים הפדרליים אותם מינה טראמפ – כרבע מכלל השופטים, מציין הטיימס. נכון לעכשיו, משרד המשפטים טוען שפעולותיו של טראמפ חוקיות ולא שהוא מעל החוק, אך רבים מתומכיו האדוקים ביותר של טראמפ מנסים לחתור תחת כל שופט הפוסק נגדו.

הסנאטור מייק לי קרא לקונגרס להדיח שופטים "ולחקור את הלוחמה המשפטית". אילון מאסק מציע "לפטר מדי שנה את ה-1% הגרוע ביותר של השופטים". כאשר שופט מנע מאנשיו של מאסק גישה למידע רגיש של האוצר, הסנאטור טום קוטון אמר שזו "שערורייה". אין תקדים למצב הנוכחי והוא עלול להחמיר עוד יותר.