בשבוע שעבר הבהיר סגן נשיא ארה"ב, ג"ד ואנס, כיצד הוא רואה את היחסים בין הנשיאות לבתי המשפט: "שופטים אינם רשאים לשלוט בכוח הלגיטימי של הרשות המבצעת", צייץ. התובעים הכלליים של 17 מדינות הגיבו: הדברים היו "שגויים כשם שהם חסרי אחריות. איש איננו מעל החוק". השאלה המרכזית, מסביר ניו-יורק טיימס בכתבה נרחבת, היא למה התכוון ואנס במילה "לגיטימי": מי מחליט מהן גבולות כוחו של הנשיא?
החוקה, לפחות באופן בו פורשה במשך למעלה מ-200 שנה, נותנת תשובה ברורה: השופטים. מספר שופטים פדרליים כבר בלמו זמנית שורה של צעדים שביצע ממשלו של
דונלד טראמפ, ועד כה הוגשו למעלה מ-60 תביעות נגדו – למעלה משתיים ביום מאז השבעתו. רבים מהתובעים טוענים, כי פעולות הממשל הם "אולטרא ויירס" – מעבר לסמכותו. לאחר שבית משפט פדרלי קבע שהממשל הפר צו שלו, הגיב טראמפ: "אני תמיד מציית לבית המשפט ואז עלי לערער" – האמירה הקרובה ביותר להבהרת דבריו של ואנס.
בכל המקרים הללו טרם ניתן פסק דין ולפחות חלקם יגיעו לבית המשפט העליון. יש הסבורים, כי האסטרטגיה של הממשל היא להציף את השטח במהלכים קיצוניים, בתקווה שבית המשפט העליון יאשרר לפחות את חלקם ובכך יגדיל את כוחו של הבית הלבן. הציוץ של ואנס מעלה אפשרות אחרת: הימנעות מציות לפסקי דין ויצירת משבר חוקתי חסר תקדים.
הבסיס האידיאולוגי למשבר כזה הולך ומתגבש מזה עשרות שנים, מציין הטיימס. ואנס ונבחרים רפובליקנים אחרים מושפעים מגישה קיצונית לחוקה, אשר את שורשיה ניתן למצוא ב"אוריגינליזם" עליו נסמכים משפטנים שמרנים מזה ארבעה עשורים. על-פי גישה זו, מילותיה של החוקה כמות שהן ניצבות בניגוד לפרשנות הליברלית, לפיה יש לחפש את כוונותיהם של מנסחיה.
כיום יש דוקטרינה חדשה: "פוסט-אוריגינליזם". אביה הוא פרופ' אדריאן וֶרְמָאוּל מאוניברסיטת הרווארד, הטוען שהבנה אמיתית של החוקה מחייבת צלילה למקורות עתיקים ולתיאוריות בנוגע לחוק הטבעי, החוק האלוקי והחוק הרומאי – שלשיטתו כולם השפיעו על מנסחי החוקה. בעיני מי שה"אוריגינליזם" אינו מספיק כדי להשיג את התוצאות המבוקשות, דעותיו של ורמאול מספקות את המענה.
ורמאול פרסם בשבוע שעבר מאמר, בו הגן על הציוץ של ואנס, אשר לדבריו התייחס לדוקטרינות משפטיות מקובלות. החשש שמא הכוונה היא להפר פסקי דין, הוסיף ורמאול, היא "תגובה בלתי מאוזנת". לדעתו, הרשות השופטת היא "ענף שווה זכויות" של הממשלה – מה שמציב אותו באגף הקיצוני ביותר של הפוסט-אוריגינליזם. שם הוא נמצא בחברתו של פרופ' פטריק דנין מאוניברסיטה נוטרה דאם, הטוען שיש לשים בצד את תפיסת האיזונים והבלמים, כדי להשליט "שמרנות לטובת הכלל".
|
מנסים לחתור תחת מי שפוסק נגד טראמפ
|
|
|
|
|
כיצד לפרש את החוקה [צילום: מרי אלטפר, AP]
|
|
האוריגינליזם טוען שכדי לפרש את החוקה, על השופטים להביט אחורה, להביא בחשבון את התערובת של הטקסט, המשמעות והכוונה, ולעיתים להתחשב גם בהיסטוריה ובמסורת. ניתן לחלק קבוצה זו לשני מחנות. האחד, "הלמדנים", רואה את האוריגינליזם כמטרה בפני עצמה וילך אחריו בדבקות. השני, "החיילים", רואה בו כלי להטיית המשפט ימינה בנושאים כמו איכות הסביבה, ההפלות והפיקוח על נשק. "הלמדנים" רוצים להבין את החוקה; "החיילים" רוצים תוצאות.
"החיילים" נבגדו בידי השופט השמרן ניל גורסץ', אשר בשנת 2020 כתב את דעת הרוב בפסק דין שאסר להפלות עובדים בשל נטייה מינית או זהות מגדרית. פסק דין זה "מסמן את סופה של התנועה המשפטית השמרנית", טען הסנאטור הרפובליקני ג'וש האולי וקרא ל"התחלה חדשה". פסק דין זה בא במקביל לתנועת Black Lives Matter ולקורונה, אשר גרמו לימין להאמין שהמאבק נגד הערכים הפרוגרסיביים הוא לא פחות מאשר על עתידה של הציביליזציה המערבית, מסביר הטיימס.
היה זה טיעון מוכר לרבים מתומכיו האדוקים ביותר של טראמפ. במשך שנים הם השוו את הדמוקרטים לאויביה החיצוניים של ארה"ב, בעוד את טראמפ הם תיארו – בצחוק למחצה – כ"אל וקיסר" וכמי שמגלם את היתרונות של מונרכיה. אבל היה צורך בתגובה בעשור הנוכחי נגד ה-"wokeness" (הכינוי בימין לליברליזם קיצוני) כדי שתפיסות אלו יהפכו לזרם המרכזי. מה שהיה חסר הוא תיאוריית-על, אשר תיצור קשר בין התסכול התרבותי הגובר לבין החוקה.
כך נכנס לתמונה ורמאול, במאמר שפרסם בשיא הקורונה. מאמרו הציע את מה שכינה "חוקתיות לטובת הכלל": עתיד בו טובת הציבור משתלבת בחוק הכתוב וגם חורגת ממנו. "שלטון חזק למען השגת טובת הכלל הוא לגיטימי לגמרי", הוסיף. המאמר עורר תגובות נזעמות הן מצד האורגילינסטים והן מצד השמרנים של עידן רונלד רייגן. התיאוריות הללו הן "בלתי אמריקניות" ומעודדות עריצות, טען בעל הטור הנודע ג'ורג' וויל. כותב אחר האשים את ורמאול, שהוא נהנה להרגיז את הליברלים בהעלאת רעיונות כמעט אסורים.
אבל גם מבקריה של גישה זו חייבים להודות, שהקונגרס ובתי המשפט העניקו כוח רב לנשיאות. הקונגרס למעשה ויתר על סמכותו החוקתית להכריז מלחמה, ואילו אשתקד נתן בית המשפט העליון לנשיא חסינות מוחלטת על מעשיו במסגרת תפקידו. האפשרות שנשיאות קיסרית תזכה לאשרור-בפועל מאיימת על הפרדת הרשויות, וגם מעלה שאלה קשה: האם ארה"ב באמת רוצה הפרדה כזאת, כאשר שתיים מהרשויות ויתרו על כל כך הרבה מכוחן?
בשנת 2022 טען ורמאול, כי "במידה רבה החוק הוא מה שהנשיא וגופי הממשלה אומרים מה שהוא", וכי כוחו של הנשיא "דומה למדי לכוח שהיה בידי [הקיסר הרומאי] אוגוסטוס ויורשיו". העם הרומאי נתן להם כוחות אלה כדי להחליף את השלטון הרקוב, אשר שירת רק את האליטה השלטת, הוסיף.
דעתו של ורמאול תוספת לה אחיזה בכמה מפינות מערכת המשפט, במיוחד בקרב השופטים הפדרליים אותם מינה טראמפ – כרבע מכלל השופטים, מציין הטיימס. נכון לעכשיו, משרד המשפטים טוען שפעולותיו של טראמפ חוקיות ולא שהוא מעל החוק, אך רבים מתומכיו האדוקים ביותר של טראמפ מנסים לחתור תחת כל שופט הפוסק נגדו.
הסנאטור מייק לי קרא לקונגרס להדיח שופטים "ולחקור את הלוחמה המשפטית". אילון מאסק מציע "לפטר מדי שנה את ה-1% הגרוע ביותר של השופטים". כאשר שופט מנע מאנשיו של מאסק גישה למידע רגיש של האוצר, הסנאטור טום קוטון אמר שזו "שערורייה". אין תקדים למצב הנוכחי והוא עלול להחמיר עוד יותר.
|
|