להחזיר את המכתב לשולח

הדבר הנכון, הטבעי, המתבקש - יש אומרים ההכרחי - לעשות בעת הזאת הוא להחזיר את כדור האש שזרק לכיוונך ראש הממשלה אל הזורק אותו. על מעטפת המכתב היה צריך להיכתב - "סירוב הנמען לקבל את המכתב, להחזיר לשולח". ראש הממשלה שוב ביקש להתנער מאחריות והטיל אותה, באופן שאין לכנותו במילה אחרת לבד ממרושעת, על נשיא המדינה, נציגו של מוסד הנשיאות, שאותו שקל, בשעתו, לבטל רק בגלל שהיה סיכוי/סיכון שייבחר לתפקיד אדם שהוא שנוא נפשו.

אילו היה לכבוד הנשיא עמוד שדרה מוצק, חזק, קשיח, הוא לא היה מהסס להגדיר את שליחת מכתב בקשת החנינה כבלתי ראוי, בלתי מוצדק, בלתי סביר, בלתי מקובל ובעיקר - בלתי לגיטימי.

יואיל ראש הממשלה לעמוד לגורלו עד קץ הימים אבל תחילה - לקיים את החוק. רוצה חנינה? בבקשה. יודה, עם יד על התנ"ך או על ליבו, כי הוא חטא (לכאורה) כי הוא פשע (לכאורה), כי הוא מאמין בחוקיותה ובתקפותה של מערכת המשפט ויש לאפשר לה למצות את ההליך המשפטי. כך, פשוט.

הזמן העובר, הולך ומתארך, מאז קבלת הבקשה לחנינה עד כה, בעוד הנשיא מתמהמה, ודאי שוקל לכאן ולכאן, עלות מול תועלת - אף שהבקשה לא אמורה להישקל במונחים אלה - מדגיש את המצוקה אשר אליה קלעה את הנשיא הבקשה החצופה של ראש הממשלה. אם יש לנשיא המדינה סמכות, הסמכות הזו היא מוסרית, מצפונית, ערכית. בתך תוכו יודע הנשיא, כך מותר להניח ולשער, שהבקשה מציבה אותו במצב בלתי אפשרי - בין אם ייעתר לה ויאשר אותה ובין אם יסרב לה וידחה אותה.

לא מאוחר, כבוד הנשיא, להודיע כי לאחר שישבת על המדוכה לילות כימים, שקלת שיקולים לכאן ולכאן, הגעת להחלטה: להחזיר את הכדור למי שזרק אותו אליך. אין לך אפשרות אחרת להישאר נקי, לא נגוע, לא מעורב. אם תאשר את בקשת החנינה בהעדר הודאה של המבקש באשמתו, לא תינקה מוסרית. לא תהיה תוחלת לשארית כהונתך. אתה תיחשב מוקצה, חלש, פחדן (יש מי שכבר מזהים ומתייגים אותך ככזה).

העמד את ראש הממשלה במקומו, כפי שנכון וצריך לעשות. אל תעשה עבורו את העבודה השחורה. אל תקצר את דרכו אל אשמה או חפות מוכחות. קבל החלטה, קשה, אבל מתבקשת. קשה מאוד, אבל הכרחית. קשה מאוד מאוד, אבל בכל תסיר ריחיים מצווארך, סלע מליבך. ויפה שעה אחת קודם, כלומר - עכשיו.