|
|
חובה עלינו להיזהר מלהרשיע בטרם משפט את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, וכבר ראינו כתבי אישום מחרידים שהנאשמים לא רק זוכו מהם מחמת הספק, אלא גם זיכוי מלא. הנאשמים הם איפוא בגדר חפים מפשע.
אבל, כתב אישום זה מזעזע בהיקף השחיתות המיוחסת בו לנאשמים, בעיקר לאברהם הירשזון, מנהיג הקבוצה, שנטען כי עשה את המעשים הללו בהיותו חבר הכנסת ושר התיירות.
מילא, גניבת כסף היא כבר מעשה שהורגלנו בו, ואינני מקל בכך ראש חלילה. אך שיעור התפנוקים מדהים: רכב מפואר בליסינג, במחיר 12,000-7,000 שקל בחודש, עם נהג צמוד!. נראה כי לא רחוק היום שבו יתייחסו מנהיגינו אל עצמם כמו השייחים במדינות המפרץ, וינהלו הרמון מלא בנשות-תענוג.
לנוכח היקף השחיתות המתגלה אצלנו, חדשות לבקרים, חובה על היועץ המשפטי לממשלה לעמוד על הוראה חד-משמעית לנציגיו במשפט: אם בית המשפט ירשיע מי מהנאשמים, יש לדרוש בתוקף כי יושת העונש המרבי לא רק באופן כולל, אלא בגין כל מעשה ומעשה בנפרד.
בארצות הברית, שאנו אוהבים לחקותה, אנשים - במיוחד אנשי ציבור - נשלחים על עבירות כאלו למאסרים בני 40-30 שנה, ללא אפשרות לקבל חנינה. שם אין חופשות בבית, ומשטר בתי הכלא הוא אכזר וקשוח, שלא לדבר על האסירים המפחידים, חיות-אדם רצחניות ומלאות סטיות שקשה להעלותן על הדעת, שאותם אפשר לראות בסדרה המוצגת ב"ניישונל ג'אוגרפיק". עונש מאסר במשטר כזה, מחריד בחומרתו, הוא בדיוק מה שנחוץ לנו. כל מושחת יחשוב מאה פעמים, בטרם יסתכן בקבורה-בחיים כזו בכלא.
שופט שיתחשב בנסיבותיו האישיות של מושחת שכזה, לאחר שהורשע בסדרת מעשים כמו אלה המפורטים בפרשה זו, ימעל בתפקידו. כאמור, יש להיזהר ולא לחרוץ משפט ללא משפט, ולכן הדברים נכתבים כאן במישור העקרוני.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|