|
|
אקדים ואומר כי לדעתי נתפר לחיים רמון בפרשה הזו תיק.
עוד אומר כי אני דווקא שמחתי לקרוא בידיעות אחרונות כתבות אמיצות כל כך בגנות שיטת החיסול של המאפיה המשפטית.
יחד עם זאת, מצאתי בכתבה הזו גישה מקורית, מעניינת ולדעתי גישה חשובה ביותר, המחייבת את מזוז (ורמון) לשקול את ההצעה הטובה הזו לחיוב.
בפרשה הקריטית הזו - השולטים על מערכת אכיפת החוק ניצחו. בגדול! מזוז (שאינו נמנה עליהם) ניצח גם הוא. שניהם למעשה ניצלו בעור שיניהם. אילו רמון היה מזוכה, זה היה מחייב גם את רמון, גם את ביניש וגם עוד כמה לעוף הבייתה בבושת פנים (וזו גם הסיבה שצוות השופטים לא יכול היה להרשות לעצמו לזכות את רמון, למרות שמשפטית אין כאן אבק עילה להרשעה).
הניצחון הזה גובה מהמנצחים מחיר כבד. הם מאבדים את מעט האמון שעוד נותר להם איכשהו בחלקים תמימים ועיוורים של הציבור! בפרשה הזו איבד הציבור את תמימותו וכיום כולם כבר לא מתביישים לומר במפורש כולל אנשי ציבור אקדמיה משפט ותקשורת בכירים אף בגלוי לתקשורת: לא היה זה קרב מוסרי או ערכי או משפטי, אלא מלחמת כנופיות רחוב זולה. משני הצדדים.
זה הוא ניצחון מסוכן. כי בניצחון הזה הוכתמו כל השופטים בכתם הקומבינה. כעת ראו כולם כי כולם ולא רק בעליון שהוא פוליטי אלא גם בשלום ניתנים לקנייה.
ייטיב מזוז לדעתי -וגם רמון- אילו ימצאו למצוקה הקריטית הזו פתרון אלגנטי. כי מזוז ניצח ניצחון פירוס, ורמון הפסיד במשפט אבל זכה שגם השונאים והתמעבים אותו חברו לצידו למראה העוול ועיוות הצדק המשווע שנעשה לו.
בניגוד ליואב יצחק, הייתי מציע לרמון לא לקבל עצות מעורכי דינו. הייתי מציע שיואב יצחק יזמן את השניים -לבד ובלי יועצים- לקפה, לנסות למצוא פתרון שבו שני הצדדים יצאו וחצי תאוותם בידם.
זה טוב למזוז, זה טוב לביניש, זה טוב לרמון, ובסופו של דבר זה טוב לכל אזרחי ישראל שאיבדו שלשום את האמון גם בשופטי בית משפט השלום ולא רק בשופטי העליון (אבל הרוויחו מושחת אחד פחות במזבלת הכנסת).
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
כתבה נהדרת!
|
|
|