|
|
אני נהנה מקריאת הגיגיו של אברהם פריד, ובמקרים רבים מסכים עימו.
אבל, זו הפעם הצליח פריצי להרגיזני. הוא שולח את שר האוצר להפחית את תקציב המועצה להשכלה גבוהה לרמה של בתי המדרש במאה שערים ובבני ברק, שלדעת "פריצי" אינם מפרסמים מחקרים פן תצא מהם מחלוקת, והריהם דוגמה להחנקת מחלוקות באיבן.
יש לי חדשות בשבילך, מר אברהם פריד דמתקרי פריצי. בבתי המדרש של מאה שערים ובבני-ברק, ובהמון מוסדות לימוד יהודיים אחרים, לומדים זה עשרות דורות, ללא שום הסתרה וחשאיות, בגאווה גדולה ובהנאה מרובה, את ספר המחלוקות הידוע ביותר בעולם: התלמוד, על שני חלקיו - הבבלי והירושלמי.
ולא רק התלמוד, אלא גם כל ספרי המפרשים למיניהם, הפוסקים והקודיפיקאטורים הגדולים של העם היהודי, מלאים וגדושים במחלוקות ובהתנצחויות, חלקן בטמפרטורה גבוהה מאוד. מרבית המחלוקות וההתנצחויות הללו הן לשם שמיים, אך יש לפעמים גם כאלו שמניעיהן נעוצים בשיקולים אישיים כמו כבוד ושררה, או תחושתם של תלמידים כי חובה עליהם להגן על עמדת רבם וכבודו. עסקינן בבני-אדם, וזהו טבעם.
אפילו "הנשר הגדול", רבנו משה בן מימון, הרמב"ם, שעליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה", זכה שיקום לו בר-פלוגתא חריף ונוקדני, רבי אברהם בן דוד, הראב"ד. הלה חולק לפעמים על רמב"ם, ענק הרוח והגאון שלא קם כמותו, בנימה כה חריפה ובדברים כה בוטים, עד כי דבריו נראים ממש כהחצפת-פנים. ואף על פי כן לא הוחבא ולא הוסתר, וכל החפץ בכך יכול ללמוד את דבריו. כדי כך מקובלת ההתנצחות ומקובל הוויכוח.
עד עתה לא קם בעם היהודי איש ודרש לגנוז את ספרי המחלוקת הללו, שלדעת רבים בעם היהודי ומחוצה לו תרמו רבות, בעצם תוכנם ובעצם העיסוק במחלוקות השופעות מהם, לחידוד שכלם של הלומדים. ללמדך, פריצי, כי - תהא דעתך על ראשי האוניברסיטאות בישראל אשר תהא - שלחת את שר האוצר של ישראל אל המקום הלא-נכון, ככל שברצונך כי ילמד שם כיצד מחביאים מחלוקות. לדידי, אשמח מאוד אם מר רוני בר-און ילך לאחד מבתי המדרש הללו ויישאר שם עד יומו האחרון, ויחד עימו יעשו כן כל חברי הממשלה העכשווית (למעט השר מג'אדלה). תצמח בכך תועלת עצומה, כמובן להם-עצמם אך שבעתיים לעם ישראל.
אל מול הדברים שכתבתי לעיל, היכן תציב את ראשי ההשכלה ה"גבוהה" בישראל, שדוגמה לנמיכותם ראינו לאחרונה, בהתרפסותו הבזויה של נשיא בר-אילן בפני הממשלה על דבריו של פרופ' הלל וייס (שאינני מסכים לתוכנם)?.
אני מקווה מאוד שנמוכי-הרוח של ההשכלה, המכונה "גבוהה", לא ישובו ויתרפסו בפני מבקריהם השוטים בדרך הנלוזה של "העדפה מתקנת", וימנו מרצים, חוקרים ופרופסורים על פי מוצאם העדתי ולא על פי הישגיהם בלימודים ובמחקר.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|