|
|
כבוד הרב, אני אשה חרדית, המשתדלת להיות יראת שמיים ושומרת מצוות. ואני מסכימה כי מושג האלילות, והסלבריטאיות אינו דבר חיובי כלל ויש לערוך חשבון נפש מקיף אודותיו, אבל נדמה לי שצריך להכיר קצת יותר את הנפשות הפועלות כדי לדבר כך, ובוודאי כדי לדבר בגנותם.
מייקל ג'קסון היה אדם מוכשר ורגיש במיוחד, שנפל קורבן למרדפי התקשורת הצהובה ולהאשמות שמעולם לא הוכחו, שמו הוכפש ועקב כך אדם מוכשר שזכה למתת א-ל ממש - ירד מדחי אל דחי עד למותו הטראגי. דווקא לשונות רעות הן אלה שהרגו אותו, ונדמה לי שמכל מיני כוכבנים הוליוודים וישראלים - הוא היה אחד המוסריים שבהם, הרגישים שבהם - שהטיפו לעזרה וחסד, לחיי משפחה, ולאכפתיות לחלשים ולחולים, כאמור גם בתגובות אחרות - הוא גם תרם מליוני דולרים לצדקה, וזה לא הולך ברגל.
אני חושבת שקל להיתפס לדמגוגיה זולה כשרוצים לכתוב מאמר חד לשון, אבל זה לא כל כך תורני... להפך, אדם גדול מצליח לראות קצת מעבר. כך תמיד היו צדיקים וגדולי הדור.
השיפוטיות ללא הכרות והשמצה כפי שבאה לידי ביטוי במאמרך, אמנם משרתת את טיעוניך אך לא את תדמיתך כרב בישראל.
במקרה חקרתי לעומק את עניין מייקל ג'קסון עקב עבודה שעשיתי בלימודי בפסיכולוגיה, ואני סבורה ללא ספק כי נעשה לאדם הזה עוול רציני. לא כדאי שנמשיך לעשות את העוול הזה לו ולאחרים שאיננו מכירים אישית. רב, גדול ככל שיהיה אינו אלוקים, ולא יודע מה מכלול הזכויות או החובות של האדם, יחד עם הייסורים שעבר.
גם לגבי דודו טופז - נראה כי הוא אכן היה אשם, ואף הודה במעשיו המכוערים. אולם אין לדעת מה הוביל אותו למשבר הנפשי אותו עבר. איני יודעת כיצד אכן התיייחסו אליו "חבריו" לתעשייה. ומכיוון שאיני יודעת אני מעדיפה לשתוק לגבי זה.
הרב ודאי מכיר את הסיפור שמופיע בספר חוה"ל - על חסיד ותלמידיו שעברו ליד נבלה של חיה כלשהי, ואמרו הם " כמה מסרחת נבלה זו, ואמר החסיד [רבם] אבל כמה לבנות שיניה..." ודי לחכימא ברמיזא.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
im
|
|
|