|
|
חברים יקרים!
למקרא תגובותיכם אפשר לחשוב שאני, עמוס, לא סבור שהמדינה מוכרת את עצמה בזול לשועיה; אפשר לחשוב שהאחים עופר ודומיהם לא עשו ועושים מיליארדים על גבו של הציבור; אפשר לחשוב שהמשרד שלי הגיע כבר למעמד כזה, שהוא יכול להעניק שירותים לאחים עופר - הלוואי; אפשר לחשוב שלא ידעתי ש-95% מההון במדינה נמצא בידיהן של כמה משפחות; אפשר לחשוב, שבלי מיקי רוזנטל לא היינו יודעים שהון עתק נוזל מבין אצבעותינו, בחותמת של המדינה, היישר לחשבון הבנק של יצחק תשובה, בני שטיינמץ, האחים עופר ואחרים.
אז ממה נפשכם וממה נפשי? בסך הכל ציינתי כי ככה לא עושים תחקיר!!! התחקיר של רוזנטל לוקה במיליון ואחד "לאקונות". מדובר בתחקיר חפיף ולא מקיף. די שעובדה אחת בו לא נכונה, כדי למוטט אותו טוטאלית. שהרי, חוסנה של השרשרת נמדד ע"פ החוליה החלשה שבה, ובתחקיר הזה יש יותר מידי חוליות חלשות. לא אחזור על הדוגמאות, זה מיותר.
בתחקיר של רוזנטל התגלו והתגלעו גם בעיות שכל תחקירן היה נס מפניהן באלגנטיות. למשל, מדוע רוזנטל מצא לנכון להציב עצמו במרכז התחקיר, כאילו מדובר בדוגמנות, ולא הציג אותו באופן אחר? מדוע היה לו צורך אובססיבי להידחף עם המצלמה לכל פינה וקרן זווית? מדוע הוא איפשר לשרי הממשלה, לשר האוצר בעיקר ולפקידות הבכירהלהיות שחקן משנה בתחקיר שלו, בעוד שעל האחים עופר הוא התעלק ממש? איך זה שהוא איפשר לבית המשפט לצאת ככה בקלות לאור החלטתו בעניין "הסכם גלעד ניר"?
אפשר לציין עוד ועוד נקודות, אבל אני מעדיף לשים את האצבע על העתיד, כפי שאני מדמיין אותו. וזה העתיד: מיקי רוזנטל, שהיו לו כוונות טובות אבל הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, יושב עם עורך דינו בספסל במסדרון בית המשפט ומפציר בו לנסות להגיע לעסקת טיעון עם עורכי דינם של האחים עופר. העסקה: הוא יתנצל, יבהיר, יסביר, יתקן - והם ימחלו! ובא לציון גואל. או שלא.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
עמוס שריג
|
|
|