|
|
31. הן כב' הנשיא גרוניס והן כב' הנציב גולדברג נהגו כבוד מופלג בשופטת אלשיך. בסוגיה כה משמעותית לשלטון החוק, לא היה מקום לאי-הכרעה פוזיטיבית זו בשאלה האמיתית העומדת על הפרק, האם אלשיך זייפה את הפרוטוקול רק מן ההיבט הטכני או גם התוכני.
32. מכאן שהנכם מתבקשים שלא לשגות במכשלה שמציבה קריאה משותפת של הטקסטים שיצאו מתחת ידי שני מכובדים אלה: הנציב נהג נימוס מופלג ולשון מרומזת וסבר כי איננו צריך לפרט בהחלטתו כי מדובר בשופטת זייפנית, ואילו הנשיא גרוניס כלל לא חקר את סוגיית הזיוף המהותי, אלא ביצע פרשנות לדברים המאופקים והמרומזים של הנציב, וכך נוכח קריאה בצוותא של דברי שני נכבדים שאינם נכנסים לעובי הקורה אין פלא כי השופטת אלשיך יכולה להתיר לעצמה להמשיך לשבת על כס השיפוט ולטעון כי כל הטענות נגדה הן "עורבא פרח".
33. סקירת הדינמיקה של העניין מגלה לכאורה מעשה פלילי חמור שדרגת חומרתו עוברת רדוקציות – באמצעות כלים פרשניים של הימנעות ואיפוק - בידי בכירי המערכת. אין תימה כי נוכח ההיתר המשתמע להמשיך לשבת על כס השיפוט תחת בחדרי חקירות (כעולה מדעת השופט טימן) מתירה לעצמה החשודה הבלתי נחקרת אלשיך לבצע בעצמה רדוקציה פרשנית מרחיקת לכת לעניין אשר בו היא נוגעת, תוך שהיא קובעת כי מעשיה הנם "עורבא פרח".
34. לא רק האזרח הסביר, גם חבריה של אלשיך מתקוממים, ורובם סבורים כי היא צריכה להתפטר. שופט מחוזי בראיון לביטאון עורכי הדין קובע:
"השופטת אלשיך היתה צריכה ללכת הביתה... כי המעשה חמור מאוד, מעשה שלא ייעשה והיא הוסיפה חטא על פשע כשאמרה שזה 'עורבא פרח' לאחר שהחליטו לפנים משורת הדין להשאירה ולרשום נזיפה בתיק האישי. באמירות הבוטות האלה יש זלזול וביזוי של של החלטת הנציב, וחמור מכך, ביזוי של נשיא בית המשפט העליון, אשר בוודאי לא ראה בכך עורבא פרח. אם היא לא מבינה רמז – היו צריכים להראות לה את הדרך החוצה. היא מביישת אותנו", ("הפרקליטים" 2012).
35. גם בקרב עורכי הדין הדעות ברורות: עורך ביטאון עורכי הדין, עו"ד מוטי דנוס: "הנשיא גרוניס לא העניק צל"ש לשופטת אלשיך. לעולם היא תיצרב בתודעה כשופטת שזייפה פרוטוקול", ("הפרקליטים" ספטמבר 2012).
36. ההחלטות שניתנו עד כה בפרשת אלשיך לא לוקחות בחשבון באופן מספק את ערך אמון הציבור במערכת המשפט. הנה כי כן, האזרח הפשוט, עורך הדין והשופט הבכיר אוחזים בדעה משותפת כי יש לשמור על טוהר המשפט. וכבר נקבע בבד"ם 2461/05 שרת המשפטים נ' כב' השופטת הילה כהן (מאגר נבו, 2005 כי:
"מקצוע השפיטה אינו מקצוע מן השורה. מקצוע יחיד ומיוחד הוא, מקצוע-יעוד הוא המטיל כמו-מעצמו על שופט מטלות מיוחדות ונורמות התנהגות ייחודיות. על כתפיו של שופט מוטלת מעמסה כבדה, כבדה ביותר, לשפוט ולהכריע בדין. בידיו מופקדים גורלות אדם - לא אך בצורה מטפורית - חירותו, כספו, וזכויותיו של אדם, וכנדרש מכך חייב הוא שופט לנהוג ביושר, בשיקול דעת, במתינות, בזהירות, בקפדנות, ולהוסיף ולהבטיח כי לא יקפח את זכויות בעלי הדין שלפניו. אכן, לא כל אדם ראוי כי יכהן בכהונת שפיטה, ואדם שאינו ניחן בתכונות ששופט נדרש להן אינו ראוי ואינו כשיר לשבת בדין ולשפוט. יתר-על-כן, תנאי מוקדם והכרחי ליכולתו של שופט לשמש בכהונתו הוא התנאי שהקהילה תרחוש לו אמון, תכיר בסמכותו לשפוט ולהכריע בדין, תקבל עליה הכרעות דין שהוא מכריע. שופט שהפר חובותיו ואינו עוד זוכה לאמון הציבור, לא יהא זה ראוי כי יוסיף וימשיך בכהונתו. אכן, לא רק עניינו של שופט פלוני מוטל על הכף. אמון הציבור במערכת המשפט כולה יוטל בספק אם נתיר לשופט שא
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
אשר בן יוסף
|
|
|