|
|
אני נמנה על אלה שחושבים מחשבה מדינית מתונה,ומבינים שיש צורך בפשרה נרחבת.
ודוקא מעמדה זו, אני מסכים עם עיקרי הדברים במאמר הנדון. יש רגעים בחיים, שבהם צריך לקבל החלטות עקרוניות גם במחיר מכאיב. זה אחד הרגעים והמעמדים האלה.
מדינת ישראל צריכה להמנע מלהצטרף להסכם האנטישמי הזה ואני די בטוח, מי ינזק יותר ממנו, אנחנו או אירופה.
.
חבל שנדחקנו לפינה הזו,לא מעט בחוסר מחשבה מצידנו, אבל צריך לעמוד על הרגליים בכל מחיר תרתי משמע. שתי דוגמאות שעולות בזכרוני:
* בן גוריון קיבל אולטימטום מקנדי, שדרש תשובות והסברים על אותו מפעל טקסטיל בדימונה. התכתיב ההוא דרש תשובה עד תאריך מסוים בחצות. בן גוריון החליט לא לענות בכלל וכמובן שלמועד לא היתה משמעות. ישראל של אז, היתה תלויה בארהב בערך פי מליון מתלותנו היום באירופה.
* כאשר ביקר מנחם בגין,זצ"ל אצל הנשיא קרטר,וקיבל יחס מתנשא (כמו שקיבל רבין לפניו), הוא הבהיר לקרטר שהם מדברים עם מדינה ריבונית שתקבל את ההחלטות שלה לבד. לשגריר לואיס, אוהב ישראל שכיהן אז הסביר מנחם בגין, ש"ישראל אינה רפובליקת בננות".
ובתקופת האמברגו של רייגן אחרי השמדת הכור בבגדד, החליט בגין לא לפנות בבקשה להסרת האמברגו ו"נתן" לרייגן זמן לרדת מהעץ בלי רעש וצילצולים.
.
את התכתיב האירופי צריך לדחות בבוז קר. יתכן שהתחליף שהם ימצאו מצוי באנקרה ואיסלמבד. שיהיה להם בהצלחה.
|
|
|
`
כתוב תגובה ל-
יוסי מ
|
|
|