יש מי שלא יכול להתאפק (נחשו באיזה אמצעי תקשורת מדובר), ומכנה את הסכם הגרעין עם אירן "כישלון של בנימין נתניהו". ככלות הכל, המאבק נגד הגרעין האירני היה פרויקט הדגל של נתניהו בחמש השנים האחרונות, והנה – למרות הכל – לאירן יהיה נשק גרעיני, ואת זה נתניהו אומר בעצמו.

בהסתכלות צרה, על מבחן התוצאה בשורה האחרונה, יש בכך לא מעט מן הצדק. נתניהו רצה למנוע מאירן נשק גרעיני, וכן יהיה לה נשק כזה. אלא שזהו מסוג המקרים בהם חייבים להסתכל על התמונה המלאה. בלי ההתעקשות של נתניהו, לאירן היה כבר מזמן נשק גרעיני. בלי המאבק שניהל כמעט לבדו מול כמעט כל העולם, אירן לא הייתה מדינת-סף אלא מעצמה גרעינית כבר כעת. בלי הנאום שלו באו"ם, זה עם ציור הפצצה שזכה לכאלו קיתונות של לעג בישראל, לא היו שום פיקוח ושום מגבלות, חלקיים ככל שיהיו.

כאשר מסתכלים במבט כולל, רואים שנתניהו רשם הישג כמעט בלתי-ייאמן. הוא הביא את העולם להכיר בכך שאירן שואפת להשיג נשק גרעיני, הביא את העולם להטיל עליה סנקציות קשות למשך מספר שנים, הביא את העולם להבטיח שיפקח על תוכנית הגרעין שלה. אם המטרה הייתה למנוע מאירן נשק גרעיני אי-פעם – נתניהו נכשל. אבל ספק אם המטרה הזאת הייתה ריאלית מלכתחילה, כי הניסיון מלמד שמדינה שרוצה נשק גרעיני ומוכנה לשלם את המחיר, משיגה אותו. לכן, אם המטרה הייתה להרחיק את אירן כמה שיותר זמן מהפצצה – היא הושגה.

בהמשך ישיר לנושא הקודם, יש מי שטוען שהרס היחסים בין נתניהו לבין ברק אובמה דחף את הנשיא האמריקני להסכם עם אירן. מי שטוען זאת, שוכח שההסכם עם אירן מרתיח גם את סעודיה, מצרים, ירדן, כוויית, איחוד האמירויות ועוד שורה של מדינות. במילים אחרות: מי שטוען זאת, רוצה שנאמין שבגלל מריבה עם ראש ממשלת ישראל – נשיא ארה"ב פוגע כמעט בכל בעלות בריתה של ארצו במזרח התיכון. עיוורון כזה, אובססיביות כזו, לא יכולים להיות תוצאה של יחסים אישיים בלבד.

חוץ מזה, לא יזיק לזכור את העובדות. נתניהו יצא בפומבי נגד אובמה רק לאחר שהתברר מעל לכל ספק, שהלה חותר להסכם רע עם אירן ומוכן לשלם כמעט כל מחיר כדי להשיג אותו. מה היה אמור נתניהו לעשות במצב הזה? לשבת בשקט? להתעלם? להמשיך לדבר אל הקיר? אם זה מה שהוא עושה, היה צריך להעמיד אותו לדין על בגידה. כן, על בגידה.

אפשר להתווכח על התבונה שבנאום בקונגרס בחודש שעבר. יש שיטענו, שהנאום הזה רק סייע לאובמה להדק את השורות במפלגה הדמוקרטית ולהבטיח שהסנט לא יוכל לבטל את הווטו הצפוי שלו על החרפת העיצומים, או על דרישה להביא את ההסכם לאישור הקונגרס. יש שיטענו, שהנאום הזה חיזק את עמדתם של המתנגדים להסכם, הביא את דברה של ישראל לדעת הקהל האמריקנית ואולי דווקא יסייע להשיג את 67 הסנטורים הדרושים לביטול הווטו.

דומה, שבמצב שנוצר – נתניהו היה חייב לנסות כל מסלול אפשרי כדי למנוע את ההסכם הרע הזה, או לפחות לרכך אותו. אם הבית הלבן מקובע בעיוורונו – צריך לפנות לגורם היחיד שיכול לרסן אותו: הקונגרס. חבל שראשי המחנה הציוני לא יכלו לכבוש את יצרם הפוליטי, ולא נסעו עם נתניהו לוושינגטון כדי להראות, שבנושא הזה – אין (כמעט) בישראל קואליציה ואופוזיציה.

חברות אמריקניות ואירופיות כבר עומדות בתור ליד השער הנעול של אירן, כדי להיות הראשונות שישעטו פנימה לאחר שהסנקציות יוסרו. בואינג ואיירבס יתחרו על חידוש צי המטוסים האירני, פז'ו ופורד ירצו לחדור לשוק הרכב שפעם היה העשירי בגודלו בעולם, בריטיש פטרוליום ואקסון יעוטו על שדות הנפט האירניים – ואלו רק דוגמאות בודדות.

להשקעות הללו יש השפעה ישירה על מידת הרצון, או ליתר דיוק: מידת חוסר הרצון, של הממשלות השונות להמשיך את הסנקציות, ועוד יותר מכך – על נכונותן להחזיר אותן בעתיד אם אירן תפר את התחייבויותיה. זה נכון במיוחד לגבי ארה"ב ובריטניה, שם נבחרים חברי בית המחוקקים בבחירות ישירות, כך שיש להם אינטרס אישי ברור ביצירת משרות ובהזרמת הכנסות לחברות הממוקמות באיזורי הבחירה שלהם.

קחו לדוגמה את הקמפיין של אובמה בשנת 2012, בו גייס בסך-הכל 722.4 מיליון דולר. אובמה קיבל תרומות ב-24.2 מיליון דולר בטכסס, בירת חברות הנפט, ו-16.7 מיליון דולר במדינת וושינגטון, מקום מושבן של בואינג ומיקרוסופט; עובדיה של האחרונה תרמו לאובמה 814,000 דולר – הסכום השני בגובהו בין עובדי ארגונים שזוהו. קליפורניה, לב ההיי-טק האמריקני, העניקה לאובמה 91.7 מיליון דולר. ממדינה זו גם באו שתיים משלוש התרומות הגדולות ביותר שניתן לייחס לעובדים של ארגונים ספציפיים: אוניברסיטת קליפורניה (1.2 מיליון דולר) וגוגל (801,000 דולר).

מול האינטרסים הכלכליים הללו, לישראל אין יותר מדי סיכוי בהתמודדות ישירה. אף סנטור ממדינת וושינגטון לא יצביע נגד עסקה שיכולה להכניס לבואינג מיליארדי דולרים. אז מה כן? התמודדות עקיפה, בעזרת מי שהאינטרסים הכלכליים שלו הפוכים – בעיקר, תאמינו או לא, סעודיה ושכנותיה שהכנסותיהן מייצוא נפט יפחתו כאשר אירן תוכל לחזור לשוק. כאן יש לנו עוד הזדמנות להידוק הקשר עם מדינות אלו, שכאמור מרגישות ממילא (ובצדק) מאוימות בידי המשטר האירני.

ההסכם עם אירן יביא למצב, בו לראשונה בהיסטוריה – יהיה נשק גרעיני בידי מדינה המאיימת במפורש להשמיד מדינה אחרת. ארה"ב ובריה"מ לא שאפו להשמיד זו את זו, ובוודאי שלא הצהירו על כך. קוריאה הצפונית מאוד תשמח לספח אליה את קוריאה הדרומית, לא להשמיד אותה. הודו ופקיסטן השיגו נשק גרעיני משום שהן מסוכסכות על שליטה בשטח ובאוכלוסייה; אין להן עניין בהשמדה הדדית.

אירן, לעומת זאת, אומרת בקול רם וברור שהיא רוצה להשמיד את ישראל. זה אינו נתון כלל למו"מ, הכריז גנרל אירני ממש באותן שעות בהן המערב עשה הכל כדי לרצות את שר החוץ שלה. ואני חשבתי שהם יסכימו להשמיד אותנו בשלבים; אבל לא – הם עומדים על השמדה מלאה ומיידית.

אם אובמה חושב שמדובר רק ברטוריקה, כדאי שישלח מישהו לספריית הקונגרס ושיבקש את הסרט שצילם הצבא האמריקני עם שחרור מחנה דכאו, החודש לפני 70 שנה. "תצלמו, כי בעוד כמה שנים לא יאמינו לנו", הורה מפקד הכוחות – אחד, דווייט אייזנהאואר, שכעבור עשור היה נשיא ארה"ב. ודכאו היה "רק" מחנה ריכוז, לא מחנה השמדה. "אל תאחרו שוב", אמר הרב ישראל מאיר לאו, ניצול בוכנוולד, לאובמה בעת ביקורו ביד ושם. המסר הזה עבר לו מעל הראש. האם דם יהודי הוא שוב הזול ביותר?